הוי ידוע, שבשירים, במיוחד מהמגזר הדתי-חרדי, יש להם פעמים איזה שהוא משהו שחוזר על עצמו. לדוגמא, חלוקת האלבום תהיה בדרך כלל 50/50 של קצבי (רוק&רול בלע"ז) ושירי רגש (בלדות בלע"ז), אבל מאידך נדירים האלבומים בהם ניתן לומר שעשו משהו יוצא דופן, שנותנים מעט אור לנשימה עם משהו קטן וחדיש.

לעומת מה שכתבתי, דוד גבאי הוא נתון מאוד מסקרן, הוא יוצר שלעיתים די רחוקות אחת משניה מוציא אלבום, והייתי דוקא קורא לזה "הכל לטובה", מכיון שכל פעם הוא מצליח מחדש לעניין אותי מחדש, כגון זה שהוא יודע להכנס לעובי הקורה ומצליח להרשים אותי, הוא אוהב להתחכם עם טקסטים לא שגרתיים, לפעמים אף מקוריים, ואם כבר הוא לוקח פסוק וכדומה, הוא מוסיף עליו נופך של משפט שתיים משלו.

על הפקת האלבום המיוחד הזה אחראים אישי ציבור מאוד מוכשרים, בין המעבדים ניתן למצוא את נפתלי שניצלער, איאן פרייטור ויוני אליאב (שבזמן האחרון משום מה גם נכנס לאולפנים. יישר כוח), ובין המוזיקאים ניתן למצוא את האיש והנשיפה - דור אסרף, אבי אבידני (תופים), אבי סינגולדה (תנחשו...) ועוד...

בין השירים שתפסו את אזני: "הכל לטובה" - שיר שפותח, המון אנרגיות, אמונה וביטחון. "שיר האחדות" - המוקדש לשלשת החטופים הי"ד, המסמל את מעלת האחדות, שבעז"ה נזכה. "אוזר" - עוד משהו קצבי מבית טוב. "מנה מנה" - מבוסס על המשפט המוכר לנו מחכמינו 'יש לו מנה, רוצה מאתים', המשולב בין עברית לאנגלית, מוצלח ביותר. "נלך" - המשלב בין 4 פסוקים, שווה שמיעה. "ונזכה" ו-"בורא עולם" שמוכר לנו עוד כסינגל.


תגיות: דוד גבאי, הכל לטובה, ביקורת, אלבום, איתי סיטבון, שיא מיוזיק
דוד גבאי - הכל לטובה | HAKOL LETOVAאיתי סיטבון