כידוע, ישנה מחלוקת יסודית בכל הש"ס בכמה פעמים הוי חזקה? רבי אומר פעמיים, ורבן שמעון בן גמליאל אומר שלש פעמים, ונפסקה הלכה פעם כרבי ופעם כרבן שמעון בן גמליאל, תלוי בנסיבות ההלכתיות. ועכשיו לשאלה שבטח עברה לכם בראש, איך זה בדיוק מתקשר לאלבומו החדש של ישראל ורדיגר? ובכן, את ורדיגר הכרנו לראשונה בעיקר מאלבומו הראשון "בית נאמן בישראל", ושם היו לא מעט להיטים, כדוגמת בית נאמן בישראל, לכה דודי ועוד, חשבתי לעצמי "נו, מקרה...", וכשיצא אלבומו השני "אשירה ואזמרה", להפתעתי, גיליתי שגם שם חבויים להיטים גדולים כדוגמת "דוד המלך", "אשירה ואזמרה", "ואהבתך" ועוד, עכשיו, כבר לפי רבי עבר את המבחן, כעת נותר לחכות ולראות מה יצא מאלבומו הבא... ובאמת, כשיצא לאור אלבומו השלישי "אודה לקל", מאוד סקרן אותי אם הוא יהיה מה שיסגור את המעגל, ובכן, ללא כל ספק, גם כאן האלבום לא נח זמן רב מרשימת הפליי-ליסט שלי, ומה שזה אומר שהוא עבר את מבחני הקבלה בשלשה אלבומים מרשימים.

האלבום המדובר, בנוי על ז'אנר מאוד מסויים, כי אם איכותי. על הפקת האלבום, כמו קודמיו, אחראי איש המוזיקה הדגול שוע פריד, על הלחנים תמצאו (כרגיל) את פינקי וובר, איצי וואלדנר, מוטי אילוביץ, יענקי דסקל ואפילו חידוש לשיר של קרליבך.

אם אפרט לך איזה מהם אהבתי, הזמן יכלה והמה לא יכלו, לכן אביא טעימה קטנה: "ברוכים" - לא יודע איך, אבל תמיד יש שרולי ורדיגר 'פצצה' ראשונית לאלבום. "אקוד" - קצבי ומרשים. "משוך" - המילים שלו גורמות לבקוע החוצה. "אברכה" - גם שיר הנושא, לא פסק מפי זמן רב בלכתי לכולל. "כי הוא אמר" - במקצב של 6/8, מעובד היטב. ו-"זכור".

לסיכום, כמו שאמרנו, שווה כל רגע, ונשאר לי רק לאחל לו ולכל משפחתו המוזיקאלית שימשיכו לשמח את עם ישראל עם המוזיקה האיכותית שלהם, ועליהם נאמר "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק".

תגיות: ישראל ורדיגר, אברכה, שוע פריד, פינקי וובר, איצי וואלדנר, מוטי אילוביץ, יענקי דסקל, ביקורת, אלבום, איתי סיטבון
ישראל ורדיגר - אברכהאיתי סיטבון