מילות השיר:
שובי נפשי לקונך, והכלמי מעונך,
עד מתי תלין בקרבך, מחשבות אונֵך.
יום דינך שכחת, וצור עֻזֵך זנחת,
רדפת יצר הולם, מאנת הִכלם.
ואחרי ראות עיניך, הלכו רעיונייך
ומוסר לא שמעו, גם הִכלם לא ידעו.
שמלת גילי אקרע, כי פני לעשות רע,
כַחלמיש שמתי, על כן לא נכלמתי.
פרי כחֲשי אכלתי, ועול פשעי סבלתי,
נשאתי חרפתי, בושתי וגם נכלמתי.
בנים לא-ל חטאו, ולמי ישע צמאו,
בזכרם כל אשר אשְמו, יבושו ויכלמו.
נאלמתי דומיה, ונפשי בי הומיה,
בשוּרִי הרי עווני, כיסתה כלימה פני.
סרתי מִנִי דרך, לזאת אספוק על ירך,
מחטאתי פחְדי, וכלימתי נגדי.
ושׂעִפַי ישיבוני, ומחשבותי יריבוני,
הרודף רע ומזימות לא יֻּסַג כלימות.
לִמשרתיו בעד נפשי, יְצַו מלכי וּקדושי
בסוד ברים תשימוה, וגם לא תכלימוה.
יהי חסדך לנחֲמני, וחמלתך תְקַדמני,
יודע כל נֶעלם, אל ישוֹב דך נכלם.