מילות השיר:
אדוני המשורר מלוא כל העיר כבודך
אתה זוכר איך נפגשנו בלב הבריכה
שחיתי לאט, שחית מהר
חזה מתוח כיאה למשורר

עצרנו לפוש גלגלנו דיבור
על טמא וטהור מותר אבל אסור
תענוג לדבר איתך רב מג של מילים
מה כבר אמרתי ששברת ת'כלים

זאת היתה דעתי לא היתה לי ברירה
ביננו לפתע תהום נפערה
אני הצבעתי לשמיים
אתה צללת במים
כשאמרת לא
אני אמרתי כן
ואם אמרתי יש
אתה צחקת אין

אתה בטח זוכר אותו בוקר אומלל
שנינו צנחנו על אותו הספסל
טחנתי סיגרות, קילפת אגס
כל אחד מאתנו בעלבונו מכונס

איך שוב נקלענו לאותה השיחה
על מותר האדם ואם יש השגחה
אתה רב מג של מילים לא הייניו כוחות
הפעם זה כמעט
נגמר במכות

זאת הייתה דעתי לא היתה לי ברירה
בעיניך ראיתי פתאום אש זרה
אתה גיחכת לשמים
אני לא הרמתי ידיים
כשאמרת לא
צעקתי כן
בטח שיש
אתה צעקת
אין

הלילה ההוא בבית החולים
אתה היית מלופף צינורות מבהילים
על קצה הכיסא ישבתי בלאט
נשמת כבד, דיברנו מעט
ביננו אימה בחדר צללים
היו לי תחושות לא היו לי מילים
עיניך תלויות בי גדולות ורכות
שנינו ביחד, התחלנו לבכות

שנינו ראינו אותה התמונה
מעל לראשך מוטלת שכינה
ופחד נורא ואיום
כשאתה נרעדת פתאום
והתחננתי לא
אתה ידעת כן
סע לשלום
אתה ענית
אמן

שחר פרץ לבית החולים
לעצב כזה לא היו לי כלים
ידידי המשורר זכרונך לברכה
נוח בשלום
תהא שלמה מיטתך